הפחד מרפואת השינים ומרופא השינים עתיק כמעט כמו הרפואה עצמה ונפוץ בתרבוטיות ובחברות שונות.
בעשורים האחרונים כבר לגיטימי לבטא פחד זה.
ממצאים במדינות המערב מצביעים על 45-50% מהאוכלוסיה אשר חשים פחד מרפואת השיניים, כאשר 6-15% מגדירים עצמם כסובלים מחרדה דנטאלית חריפה, המונעת מהם לטפל בשיניים באופן מסודר.
אנשים המגדירים עצמם כסובלים מחרדה דנטאלית חריפה נמנעים בדרך כלל מטיפול שיניים שיגרתי, כתוצאה מכך בהגיעם למרפאה הצרכים הדנטאלים שלהם רבים בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, והטיפול לו הם נדרשים ארוך ומסובך יותר.
ב-150 השנה האחרונות עלתה המודעות בקרב אשני המקצוע לקיומה של החרדה הדנטאלית, במקביל החלו להתפתח שיטות התנהגותיות ותרופתיות לטיפול בבעיה. כמו בכל טיפול אחר, על הרופא להתאים לכל מטופל את דרגת הטיפול המינימאלית לה הוא זקוק על מנת לעבור את הטיפול בהצלחה.
האמצעים העומדים כיום לרשות הרופא המטפל במתרפא חרד רבים ומגוונים, החל מטכניקות התנהגותיות וכלה בהרדמה כללית:
שיטות התנהגותיות - תקשורת בין הרופא והמטפל, הבונה אמון ומעניקה תחושת ביטחון ככלל חינוי בכל קשר של רופא ומטופל
שיטות לא תרופתיות - כמו ביופידבק, היפנוזה, הרגעה, דקור. שיטות אלה צורכות הרבה זמן סביב הטיפול ולכן יעילותם הקלינית פחותה.
טשטוש - (סדציה) קל בעזרת גז צחוק שיטה יעילה, בטוחה ונפוצה, המתאימה למקרים של חרדה קלה. השימוש בגז צחוק מאריך במעט את משך הטיפול, אל אינו מקצר את מספר הפגשיות הטיפוליות הנחוצות.
טשטוש עמוק - מצריך הכשרה נרחבת של הרפוא המטפל ובמרפאתנו מבוצע תמיד גם בנוכחות רופא מרדים.
השימוש בטשטוש עמוק מאריך את משך הטיפולים במדית מה ויכול לקצר את מספר הטיפולים בשל היכולת לרכז מספר טיפולים לפגישה אחת.